Cligès

What a truly amazing book, bringing in King Arthur and Constantinople, intrigue and courtly manners, and a knight worthy of all his accomplishments.

The story begins with Alexander, eldest son of the Emperor and Empress of Greece and Constantinople. He begs leave of his father to go seek his fame and fortune in Britain, even though his father would surely make him a knight in his hometown. But as Alexander sees it, he can only win renown by proving himself to Arthur in Britain, and not by staying at home and receiving his knighthood as a matter of inheritance.

Once there he travels with the court to Brittany and meets Sordamour, sister of Gawain and therefore niece to Arthur. And here is where Cligés shows a twist to the Arthurian show more legend: nowhere else is Sordamour mentioned, in any of the tales, including Geoffrey of Monmouth's "History."

Alexander returns to Greece and finds his younger brother, Alis, has taken the crown that should rightfully belong to Alexander. Words are spoken, and finally Alis agrees that he shall never marry to beget an heir: the crown will go to his brother's son, whoever that son may be.

When Alexander and Sordamour have a son, his name is Cligés and he, too, is a mighty knight of King Arthur's court. Yet he leaves his sighing beloved in Greece, a young noblewoman named Fenice. And Alis falls for Fenice's beauty and marries her, against his oath, but Fenice's honor is saved at the hands of her nurse, Thessala. Thessala knows about potions and crafts one to give to the ill-intentioned Alis. It tricks him into thinking he is laying with his wife when he is, instead, asleep.

Love and honor win out in the end, with a carefully hidden home and garden, though some intrigue comes to call and almost reveals the lovers to Alis.

Part of what makes this poem? story? resonate are the parallels with Tristan and Iseult, until it deviates from that well-known tragedy. There are also many quotes sprinkled throughout, along with rich descriptions of the courts and the journeys, and then, unexpectedly, there are the inner thoughts of the characters, especially the women. show less

Déclinaison intéressante de l’adultère et de l’amour interdit, Cligès met en scène une fois de plus un preux chevalier (de la Table ronde) épris d’une jeune femme inaccessible. La description de cette romance est à la fois forte, subtile, intense et pudique: du grand art. Arthur Pendragon croise Byzance et le Saint-Empire Romain Germanique dans un roman médiéval français: pas banal et bienvenu.

נושא הסמינריון שלי בספרות וספר שהתאהבתי בו בלי קשר :)) קליג'ה הוא סיפור על אהבה בלתי אפשרית שנלחמת בכל הסיכויים ומנצחת. 2 דורות לפנינו: אלכסנדר וסורדמור מתאהבים ואהבתם היא האהבה ה"נכונה" לתקופת ימי הביניים, כזו שמתאפשרת הודות למעמדות זהים ותיווך דרך אשת ארתור גוויניביר. לעומתם, אהבת קליג'ה בנם לפניס נועדה להיות מקוללת.. השניים מתאהבים אך בדרכם עומד דודו הרשע של קליג'ה אליס. על מנת להיות ביחד פניס מזייפת את מותה show more אך לבסוף השניים מתגלים, אך הסוף טוב והם ממשיכים להיות מאוהבים גם לאחר חתונתם, דבר שלא היה מקובל בסטנדרטים של התקופה. הספר שזור בתיאורי קרבות, כיצד להיות אביר בחצר המלך ארתור ודרכי האהבה שמשולה למחלה. ספר יפהפה ומומלץ שלצערי לא יצא לו תרגום בעברית אך השפה קולחת באנגלית וקראתי אותו בשקיקה. show less

CHRÉTIEN DE TROYES : CLIGÉS

Compuesto probablemente entre 1174 y 1176,
CLIGÉS, el segundo "roman" de CHRÉTIEN DE
TROYES, ha ocupado tradicionalmente un lugar
aparte en la obra del maestro de Champaña al ofrecer
una serie de rasgos que lo diferencian del resto de su
producción. Si una de sus características más
destacadas es la trabazón que en él se produce de la
materia de Bretaña con el cuento greco-oriental, dos
materias exóticas que despertaban un profundo
interés en la época, no es menos curiosa su marcada
aproximación al mundo real, que ha llevado a la
crítica a atribuirle, en repetidas ocasiones, lo que se
ha dado en llamar "aires de realidad".

Ciertamente, el espacio literario en que transcurre la
obra, sus personajes y show more algunos aspectos de su
peripecia están firmemente anclados en el mundo político y
geográfico de los tiempos de Chrétien. Sin embargo,
como observa JOAQUÍN RUBIO TOVAR en el
prólogo a este volumen, la realidad no es la fuente
principal de "Cligés". Su autor supo asimilar el vasto
material que le ofrecían los autores latinos y sus
contemporáneos y, mediante una lengua delicada que
revela un dominio excepcional de la retórica, dotar de
nuevo sentido a la materia de la que se servía. show less